בשיטת "הקול המרפא" אנו מתייחסים לבעיות הגמגום והצרידות השונות, כאל תופעות הנלוות לחסימות רגשיות, למעט במצבים חריגים.
הנחת היסוד של השיטה היא, כי
הכל עובר דרך הקול, ולכן יש להתייחס אל הקול כמו אל ילד קטן, המגיב לכל רגש, תחושה, מחשבה ו/או כוונה. על מנת ליצור מערכת תמיכה קולית בטוחה ומעצימה בתוכנו עלינו להזין עצמנו במחשבות ורגשות חיוביים אשר ישפיעו על שחרור קולות אותנטיים וזורמים מתוכנו. לשם כך, תחילה עלינו
להסכים לקבל את הקול הנובע מתוכנו כמו שהוא, עם הצרידות ,או הגמגום. כן- לקבל אותו כפי שהוא,
ללא תנאי. זהו שלב א' בתהליך.
כלומר, לתת מקום לקול שלנו, לאפשר לו להיות נוכח בחדר, גם כאשר הקול המגיח הוא "אין קול" או קול "תקוע". אט אט, ובהדרגה, תוך כדי רכישת דרכים שונות לנשימה, ודרך שימוש בטכניקות קוליות מגוונות, אנו לומדים להיפתח אל דרכי הפקה שונים של הקול.
אנו נעזרים בתנועת הגוף, בתיהוד –המעצים את שחרור הנשימה והקול ובמיוחד ,חשוב לציין ,כי:
אנו נעזרים בשירה המשפיעה גם היא על איכות הפקת המילים בדיבור. ככלל, שיטת הטיפול בקול, של "
הקול המרפא", יוצרת השפעה מעצימה ומשחררת על הקול הן בדיבור והן בשירה.
אנשים המגיעים לאחר ניסיונות וטיפולים שונים , ולאחר שכבר איבדו אמון ותקווה, מגלים כאן גישה שונה והתייחסות אחרת לבעייתם.
אנשים המחפשים פתרונות מהירים, או מצפים שהבעיה תיעלם כאילו לא היתה – יגלו כאן כי : הדרך - היא המטרה.
אכן ,ישנם מקרים חמורים שבהם תופעות אלו מלוות את האדם לאורך שנים, ולאחר טיפולים רבים, וניסיונות שונים לטפל בבעיה, נוצר מנגנון של חוסר אמון ואף ייאוש. שיטת "הקול המרפא" מתווה דרך אל גילוי הקול החבוי מאחורי מסך הצרידות או הגמגום, ונותנת מענה לחלק הרגשי המלווה תופעות אלו.
תמיד מומלץ להגיע לאחר אבחנה של רופא א.א. גרון, ובמקרים מסוימים גם של קלינאית תקשורת.
במצב הצרידות:
דיבור מאומץ לאורך זמן, בדרך שאינה תקינה ,יוצרת עומס ומאמץ על מיתרי הקול, אשר מגיבים ,תחילה בצרידות קלה, באובדן קול, אך במשך הזמן התגובה עלולה להיות חריפה יותר :צרידות נמשכת,הגורמת למאמץ בזמן דיבור, תוך כדי הגברת צריכת האוויר. לעיתים נוצרות יבלות על מיתרי הקול, ו/או גם תופעות נוספות.
בעקבות הליקויים הללו נוצר מצב של קושי להפיק קול ,ומאמץ, עד כדי החלטה
על שינוי מקצוע ,או הימנעות מדיבור, ואף שירה.
בנושא הגמגום הדבר מעט שונה ,אך גם דומה:
הניסיונות לומר מילים, משפטים ברצף נתקל בכשלון חוזר ונשנה ,המלוווה באכזבה, בתיסכול, במאמץ פיזי היוצר מבוכה . מצב זה של היתקעויות ,ובמיוחד בעת הגיייה של עיצורים או הברות מסויימות, יוצר הימנעות, ובריחה מהזדמנויות להביע ,להשמיע את הדברים שרוצים לומר.
נוצר מצב של אילמות, השתקה, אשר ניתן לטפל בה ולהחזיר לאדם את הביטחון העצמי שאבד, את היכולת להביע, ובעיקר לתקן את החוויה הרגשית אשר מלווה את הדיבור.
בשיטת "הקול המרפא" אנו עובדים גם עם השירה ככלי לשיפור הדיבור, כך שהדיבור מקבל את מנגינת המילים, והשירה מתקבלת את מנגינת הדיבור. באופן זה ישנה השפעה הדדית על הדיבור והשירה. כמו כן אנו נעזרים בטכניקות קוליות המסייעות בשחרור קולות מגוונים מן הגוף, בשילוב תנועה, וכך גדל אוצר הצלילים הקוליים בגוף, המעבירים תחושת התרחבות קולית, המשפיעה על הגוף ועל הנפש.
אנשים אשר עברו תהליכים אלו גילו יכולת לעמוד ולדבר בביטחון מול אחרים, ולחוש ככל האדם. הם למדו טכניקות יעילות המשמשות אותן בעת מצב של היתקעות כך שניתן יהיה לצאת ממצב שה בקלות ובמהירות מיידית.
חשוב לזכור:אפשרי ורצוי לעבוד עם הקושי, עם המבוכה ולהחזיר את יכולת הדיבור וההבעה.ובמיוחד חשוב להתייחס באופן סלחני ואוהב אל הקול הבוקע, באיזה אופן שהוא.
סיפור מקרה:
יפית הגיעה אלי עם צרידות קשה ,קושי בהפקת קול.
יפית עובדת כמורה ,עבודה הדורשת ממנה לדבר הרבה. מידי פעם חווה אובדן קול.
היא ציינה כי היא בעבר נהגה לשיר ,ואז לפתע קרה כי הקול היה נעלם בצלילים מסויימים..היא תיארה תחושת תסכול רב עקב כך.וסיפרה, במהלך התשאול, גם על השתקה רבת שנים בעבר, המתארת מצב רגשי המשפיע על הגופנפש, ועל הקול כמובן.
עבדתי עם יפית על הנשימה, ועל שחרור הקול בשילוב תנועת הגוף.
ביקשתי מיפית לנשום אל המקום הנאלם, אל ה"אין-קול" ולדמות עצמה כאילו היא מטפסת על סולם צלילים דמיוני, תוך כדי הנעת הידיים ופתיחת הפה.
לאחר מכן ביקשתי שתחזור להשמיע את קולה שוב ,והפעם תוך כדי הכנסת כוונה ורצון להשמיע קול.
וכך, תוך כדי השמעת קולות רפים, קולות ללא צליל, בסבלנות רבה, מה רבה היתה ההתרגשות של יפית כאשר לפתע בקעו ממנה הקולות המיוחלים שכבר זמן רב לא הצליחה להשמיע ולשמוע. הקול נענה לתחושה ,למחשבה ולכוונה.
לא תמיד הדברים נגמרים בדרך מהירה כל כך. לעיתים התהליך ארוך הרבה יותר.
הרבה תלוי גם באורך הזמן בו נמשכה ההשתקה. יפית עברה תהליך שנמשך 10 מפגשים .
התהליך הרגשי הנלווה היה עמוק מאוד.,וככל שיפית התחברה לקולות שבתוכה היא חוותה שמחה ועוצמה גוברים והולכים . היא הרגישה יכולת לבטא בקולה באופן בהיר והחלטי , שונה מבעבר באופן מהותי.
קולה הפך להיות ידידותי אליה גם בזמן שלימדה. והיא אף החלה ליצור שירים ביתר שאת.
מעיין היצירה הלך וזרם עוד ועוד.
לעיתים , במקום שבו חווים אין –קול-עלינו לנסות ולתת קול לאין הזה.
בדיוק כשאנו מאפשרים לו להיות,- רק אז קורה השינוי הגדול, תוך שימוש בטכניקות מתאימות של פתיחת הפה ,הנשימה, תנועת הגוף ועוד.
כך ננהג עם קולנו וכך נאפשר לעצמנו קוליות מלאה ונוכחת ,בביטחון.
להמלצות של לקוחות לחצו כאן