פרשת השבוע "מסעי" אותה קראנו בשבת שחלפה (כהמשך לפרשת "מטות"),
מדברת על ארבעים ושניים מסעות שבני ישראל עברו עד שהגיעו אל ארץ ישראל.
הבעש"ט הגדול מסביר כי מספר המסעות המוזכרים בתורה
הן כמספר התחנות של האדם בחייו מרגע היוולדו.
כולנו נשמות שירדו לעולם לעבור את מסע החיים דרך התחנות השונות הללו,
כאשר המעבר מתחנה לתחנה תלוי ביכולתו של האדם
לברר ולמצות את התהליכים שנקרו בדרכו.
קצב הלמידה שונה מאדם אחד לרעהו.
ולעיתים נדרשת הנשמה לחזור שוב
על מנת להשלים שיעורים שטרם הסתיימו,
או שנקטעו בעקבות מקרה טראגי.
בכל תחנה על האדם ללמוד שיעורים הנוגעים לחלק זה של מסעו
ורק כאשר עבר את הלימוד כהלכתו יוכל לעבור לתחנה הבאה המחכה לו.
לרוב אנחנו יכולים לחוש מתי מיצינו נקודה בחיינו,
מערכת יחסים, סיטואציות מסוימות ועוד.
ואם איננו מודעים למיצוי,
אנו נחווה שוב ושוב את אותם אירועים פנימיים וחיצוניים ,
רק כדי שנגיע לנקודה ,שבה נחוש באופן מוחלט
כי הנה הגיע הרגע להמשיך הלאה.
בנקודת מפנה זו אנו לרוב חשים כמו ספינה בתוך ים החיים ,
המרימה את העוגן על מנת להמשיך במסעה אל עבר היעד הרצוי,
היעד עבורו הגענו כאן לעולם.
האירוע הטראגי הלא –נתפס ,
של הרצח המתועב במשפחה יהודית כשרה,
אשר התרחש בליל השבת האחרון,
שבת פרשת "מטות –מסעי",
שבת מברכים של חודש אב,
בימים שבהם מציינים את תקופת החורבן
של בית המקדש וירושלים ,
האירוע הנורא הזה פגש אותי
בעודי כותבת את הדברים ,במוצ"ש
עצרתי את הכתיבה
והתחלתי לשאול שאלות קשות:
האם התחנה הזו היא אכן חלק ממסע חייהם של יהודים יקרים אלו?
האם אכן נקטע או הושלם ...?
שאלות נוקבות נוספות עלו ועדין עולות.
ומה שעולה בי הוא בעיקר
זכרון זעקות הנרצחים והפצועים,(המהדהדות בתוכי)
זיכרון הרגעים הטראומטיים
שנחרתו בלבבות הנותרים בחיים,
וכל אלו מותירים אותנו המומים מגודל הכאב ,
ללא מילים,
עד ל קול דממה דקה.
זועקים אנו אליך יושב במרומים:
עד מתי ? די כבר לקולות הרשעה.
בימים אלו ,
של הכנות לקראת צום תשעה באב,
אני מבקשת
לשלוח רפואה שלימה
לפצועים פיזית אך גם נפשית
ולשאר החולים
הזקוקים לישועות גדולות.
ואני מזמינה כל אחד ואחת
לעצור את השיגרה
לקחת פסק זמן של כמה דקות שבהם:
נתרכז במחשבות טובות ,מכל הלב
-מחשבות של ריפוי,
-מחשבות של חסד ואהבה
-לכלל ישראל,
*לריפוי החולים
*לריפוי החוליים שבחברה שלנו
*לריפוי מדינת ישראל
*לריפוי העולם
ונשחרר מתוכנו קול למשך דקה- שתיים
מתוך כוונה להדהד פנימה בתוכנו
ולהשפיע החוצה אל העולם
את תדר החסד , האהבה והאור
ואז נוסיף אט אט את תפילת משה רבנו
"אל נא רפא נא לה"
אל נא רפא נא לו / לי/ לנו - לכל עם ישראל
עלינו לזכור :
רק בדרך האור , החסד והטוב נוכל לשנות את התדר בעולם,
ולצמצם את כוחו של החושך.
באהבה רבברכה
אירית אלון