קול, ביטוי, שמחה,
אישה - מה ביניהם ובין חג פורים?
משנכס אדר מרבין בשמחה- כך אנו לומדים ושרים
משנכנס אדר חוגגים את יום המשפחה
משנכנס אדר חוגגים את יום האישה הבינלאומי
הרבה סיבות ונסיבות כדי להרגיש ולהתחבר לשמחה
וחג פורים כבר בפתח
האם יש אדם שאינו רוצה להיות שמח?
ובכלל, מהי שמחה? ומהו פורים עבורי?
עולות בי תהיות:
האם באמת צריך סיבות ,או נסיבות כדי לשמוח?
יושבת עם עצמי וכותבת בניסיון למצוא
מהי שמחה עבורי –
התשובה לכך מורכבת מאוד עבורי
לאור מסכת חיי
אם לומר האמת ,חג הפורים הוא עבורי
זמן לגילוי האמת
ובכלל חודש אדר, חודש השמחה
מחולל תהפוכות בתוכי מידי שנה.
ובגופי ובנפשי נאבקים להם העצב והשמחה.
כך, בכל שנה בתקופה זו,
עולה הבלבול בין הפנים והחוץ, בין הנגלה לנסתר,
בין הצחוק , הנראות הצוהלת ,
לבין העצב הכבוש שם במעבה הגוף,
כאשר מגיעה מן החוץ הציפייה שתהיי , שתהיה, בשמחה,
כשבחודש אדר צוהלים במסיבות ,ריקודים ורעשנים
וכשחג הפורים כבר בפתח,
בתחפושות, מסיכות ושלל אירועים מצחיקים,
עולים כך, ללא הזמנה, זכרונות המציפים את נפשי וגופי ,
כאלו אשר מעוררים בי חוסר רצון לחבור לאירועי השמחה.
ובכל זאת- הרי בשמחה מדובר.
ואני ,שנולדתי ממש לתוך חג הפורים
מסיכות רעשנים , שירים וריקודים
מזכירה לעצמי מידי שנה
להעמיק ולהתחבר אל עצמי , אל האמת
ולהסיר עוד מסכה או אולי עוד שתיים
ולהתחבר אל השמחה שבתוכי.
מסיכות-
ואז אני נזכרת בתהליך אחד מיני רבים -
שבו ניסיתי לבחון את מסיכת השמחה שלי,
כן, תמיד הייתי בשמחה, כך קוראים לזה,
צחוק, חיוך, עין ומילה טובה,
לא תלונות, לא טענות , רק שירה ומנגינה
אלו היו שנים שבהם מסיכת השמחה
התחפשה לאקורדיאון ,כלי הנגינה הראשון שלי.
האקורדיאון שכיסה את גופי בעודי משמחת אנשים,
שבלעדיו נותרתי חשופה לכל מה שבתוכי התגלה,
כשהסרתי המסיכה
נתגלתה התרמית
מבעדה ניכרת היתה
העצבות והאמת העירומה.
ואז
כאשר נתתי קולי למה שעלה
ואיפשרתי לו לקבל את המקום הראוי ובהדרגה ,
הוא הלך והשתנה, תוך תנועת החיים,
וגוונים נוספים הגיחו ועלו
והקול קיבל אט אט ניגון אחר
שפינה מקום לתחושת חיבור עמוקה ואמיתית
ועלתה אז תחושה מדוייקת יותר
של שמחה אמיתית.
וכיום שמחה עבורי
היא הוויה פנימית ממקום של חיבור ,
של היות ברגע , בנוכחות , בהודיה על כל העולה,
במקום שהוא ראיית המציאות מזווית אחרת
שמחה היא הדרך להתחבר אל האור ,
אל האינסוף, אל הקב"ה
ולעתים- רבה היא הדרך אל השמחה
ויש לעבור בה תהליך מאתגר אך אפשרי
ולצעוד בשביליה מידי רגע, מידי יום.
עצם השמעת הקול מחברת אל השמחה
גם אותו הקול שבמשך שנים לא נשמע,
הקול שהושתק ונאלם
עד שעבר היפוך והתגלגל
עד שעלה והתגלה.
כשם שיכולתי אני לגלות את השמחה הנסתרת בתוכי
לגלות שהקול שבתוכי הינו חבל הצלה שנתן לנו הקב"ה
כך אני מלמדת כל מי שרק בוחרת לגלות את עצמה
ולהפוך את חייה למקור של חיוניות ושמחה.
באהבה רבה
דבורה אירית אלון