אני עוצמת את עיניי ושומעת את השריקה המשפחתית , זו שבעזרתה חיפשנו ומצאנו אחד את השני ברחבי הקיבוץ....
עד היום ,השריקה הזו היתה מאופסנת במחסן הזכרונות ....
איך פתאום היא עלתה אלי...
זה קרה באחד התרגילים שהיו חלק מסדנת "הקול המרפא" ,בהנחייתה של אירית אלון, סדנה שהגעתי אליה כחלק מחיפושיי אחר קולי שהרגשתי כי אבד לי.
בתרגיל -התבקשנו לשמוע בדמיוננו את קולם של אמא ואבא , למקם אותם בגופנו, ולחבר אותם זה לזה ואלינו בעזרת מנגינה כלשהי שתעלה מתוכנו.
אז, פתאום, עלתה השריקה המחברת שנשמרה אי שם בתוך תאי גופי, וצפה לקראתי. הרגשתי איך המקום החזק הזה של אהבת אמא ואבא , מקבל שוב חיים באמצעותי.
איך אני הופכת להיות החיבור ואיך רק מהמקום הזה, האמיתי- יכול קולי באמת להישמע.