בס"ד
...אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברתי - "מסע קולי",
מסע שבו פגשתי את עצמי...
"תמיד חשבתי שקול הוא רק קול"
הוא זה הבוקע מגרוני ומאפשר לי
ביעילות רבה להביע את עצמי.
ידעתי שגם בשתיקה יש עוצמה רבה...
תמיד חשבתי שזה מה שאני אומרת
בצירוף טון מתאים,
בעיקר כמי שמאמנת אנשים..
את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק!
חשבתי שמוסיקה זה מנגינות וניגונים,
שירים וצלילים, צירוף של תווים השייכים
לעולמות חיצוניים מקודשים המגיעים
לאוזני ומחלחלים לנימי נשמתי,
עוטפים אותי,
ומכיוון שאיני יודעת לקרוא תווים הרי שאני
לא יכולה ליצור מוסיקה רק להאזין.
ידעתי שלקול שלי כל מיני גוונים,
והוא נועד כדי שאוכל לדבר ולהביע את עצמי,
את ריגשותיי, זהו כלי העבודה היעיל
ביותר שיש לי בתקשורת עם אנשים
ולמחוננים שבנינו היודעים גם לשיר ולהנעים לאחרים.
חשבתי שפה זה מתחיל ופה זה נגמר.
כשאני פוגשת אנשים אילמים, אני מגלה
שיש להם קול והוא נשמע חזק ועוצמתי
הרבה יותר מ"דיבור" רגיל.
וכשאני פוגשת אנשים שהם גם חירשים,
אני מגלה, שהם שומעים ומקשיבים יותר
מכל "שומעים" רגילים.
עד שיום אחד, היקום זימן לעולמי,
אישה מופלאה אחת - ד"ר אירית אלון
ועוד קומץ, חבורה של נשים מופלאות בעלות עוצמה,
אשר לא היכרנו קודם אחת את השניה.
כל אחת הביאה את עולמה
התקבצנו לנו יחד ויצרנו הרמוניה
קולית מושלמת, תוך שהתחברנו אחת לנשמתה
של השניה וכמו מגנט שנמשך בדיוק
לתואמו נוצר קסם של ריפוי שלא הכרתי מעולם.
יצאנו למסע קולי...
הצלילים האלה שיוצאים ממני, מאיפה הם באים?
קולות שונים כמו מתעוררים מהמעמקים...
כל זה קורה תחת ניצוחה והנחיותיה,
ברמת רגישות ותבונה בלתי ניתנת להסבר
של המאסטרית המרפאה. (ד"ר אירית אלון)
ואז זה היכה בי כמו ברק,
הבנתי שהקול שלי, זה לא זה הבוקע מגרוני,
זה רק תרגום של מכלול הקולות והמנגינות השוכנים בתוכי.
זה מגיע קודם כל ממני!
זו שאגת הלביאה שבי,
זו שריקת הרוח הנושב בין כנפי הנץ הדואה שבי,
זה ציוץ הציפרים בין העצים,
זו שתיקתם של הדגים השוחים במים עכורים
זה רחש גלי הים המתנפצים אל חוף מבטחים
זו יללת התנים הבודדים הנשמעת בחשיכה,
זו מנגינת העצב והצחוק הנצחי שנמצאים קרוב לגרוני,
אלו צלילים וקולות השמחה והפחד השוכנים בתוכי.
זה הקול הבוטח והמבטיח של הילדה הקטנה שבי,
הבנתי שהיא תמיד שם איתי.
הילדה הקטנה הזו, שהגיעה לעולם הזה כבר גדולה,
ובליבה תפילה, אותה היא נושאת
לאורך כל שנות חיי.
היא תמיד שם מתקשרת בשירה חרישית
עם עולמות חיצוניים, שומרת עלי.
אני אף פעם לא לבד!
את בדרך הנכונה היא מאשרת לי!
הבנתי שהקול שלי הוא המרפא אותי.
פתאום יצאו ממני מנגינות וצלילים שלא
ידעתי שקיימים בי ואין להם תווים.
ואין להם מילים.
זו המוסיקה רק שלי.
כשמסתיים השיעור, כבר אינני זוכרת דבר
מהמנגינות והצלילים שבקעו במגרוני.
אלו המנגינות היוצאות מגרוני בצורה של
מילים ומרפאות אחרים.
אלו הצלילים שלי שמנצחים או נכנעים
לקולות שהם בעצם "השדונים" הפנימיים שלי.
בפוסט הקודם כתבתי: "קשה לתאר במילים"
זה נכתב לאחר 3-4 מפגשים..
אז הנה, הצלחתי לתאר במילים.
עכשיו כשהתהליך הסתיים,
נשארה התוצאה והמסע שלי בדרך
החדשה רק מתחיל.
כל מה שהיה חסר לי, ממשיך להיות חסר,
אני צועדת בטוחה עם החוסר ובלעדיו.
יש לי הרבה יותר ממה שאין!
אבל מי שלא עובר את המסע הזה בעצמו,
לא באמת יוכל להבין עד הסוף
כמה ה"כלי" הזה של הקול שלנו הוא
למעשה המפתח ל"הכול".
אני מודה לך ד"ר אירית אלון ולמי ששלח לי אותך,
מודה מקרב הלב והנשמה על הזכות הגדולה להיות
להיתרם ולתרום לחוש את האנרגיה הזו.
ואתן , בנות מופלאות שכמותכן, על כל רגע ורגע
שחוויתי עם כל אחת מכן!
כי מה שהתהליך הזה תרם לי כמאמנת אישית
המובילה אנשים להצלחה,
זה קודם כל הריפוי האישי שלי וההיכרות המעמיקה עם עצמי,
העוצמות והיכולות שלי.
ואחר כך היכולת לסייע ולהאיר גם לאחרים.
ובמסגרת השליחות שלי,
יש לי חובה עצומה להפיץ את הבשורה,
עבור מי שעוד לא שמע,
כדי שכל אחד ידע: הקול שלכם הוא הרופא שלכם.
ושמישהו ינסה לעצור אותי!